קרה לכם פעם שהייתם בתקופה ממש לחוצה, עבדתם בטירוף, ואז סוף סוף יצאתם לסוף שבוע או לחופשה שחיכיתם לה נצח...
ואז נהייתם חולים ולא יצאתם מהמיטה?
זה מרגיש כל כך אירוני, סוף סוף יש לי זמן לנוח ולהנות ואני מכלה אותו על אומללות וטישו.
גופנפש
אבל זו בכלל לא אירוניה, ולא צירוף מקרים. להיפך, זו אסטרטגיה חכמה.
הגוף שלנו חכם ויש לו ברית אמיצה עם הנפש שלנו. הוא מחזיק כמה שהוא יכול, ואז כשאפשר וה"סכנה" חלפה, הוא מקבל רשות ותובע את המנוחה שלו. לא באמת הרשנו לעצמנו להתפרק כשהיינו בשיא האקשן, ואז כשסוף סוף אנחנו מורידים הילוך - זה מגיע.
אפשר ללמוד מזה משהו על תקופות שאחרי שיאים של לחץ ועומסים. היינו במצב חירום: התגייסנו, נשמרנו, אספנו את כל הכוחות שיש ואין לנו כדי להחזיק מעמד. אז כשזה נגמר יש הקלה ורווחה גדולה, ומצד שני – העייפות נמצאת שם, ולפעמים ברגע שאחרי מרגישים אותה אפילו חזק יותר מאשר בשיא המשבר.
בריאות או חולי?
האתגר הזה שאני מציירת, לא יושב כולו בתחום בריאות הנפש. יש גם פן נוסף, והוא אתגר מנהיגותי. קידום בריאות ולא מניעת חולי, אם תרצו.
הרבה שנים הייתי פסיכולוגית ארגונית בצבא. אחרי סבבים של לחימה, היה אתגר גדול לתמוך בחזרה של הצוותים שלחמו בחזרה לתפקוד במצב שגרה. מעברים בין מצבים. זה כלל גם איתור של מצוקות נפשיות, אבל בעיקר מהלך של חיבור מחדש לכוחות הקיימים, הפקת למידה משמעותית מהתקופה האינטנסיבית ואיחוי של יחסי האמון והמעטפת הצוותית שנפגעה לא פעם.
בימים שבהם יש מעברים בין משברים לרגיעה ובחזרה, קיימת פגיעות ואיום על יחסי האמון, ויש פוטנציאל לפגיעה במעטפת הצוותית. הדבר הראשון שנחוץ לגשת אליו בשלב ההתאוששות מחדש הוא איתור וחיזוק הליבה המנהיגותית של הארגון. לדבר באומץ על מה שהיה, על מה שעלה בתקופה הזו, ולחבר מחדש את החתיכות המפוזרות של הידע ושל נקודות המבט השונות שכל אחד החזיק. יש למהלך כזה פוטנציאל להיות מקפצה אדירה של למידה וחיזוק למשמעות המשותפת של כל השותפים לדבר.
אצלי, בחיים האישיים אלו עשויות להיות לעיתים גם תקופות של חסד. יש הזדמנות להסתכל על מה שהיה לפני בתשומת לב ולשאול: הוא במקום הנכון שלו? האם הוא מתאים לי? את המהלך הזה אפשר לנצל גם להתבוננות ארגונית. יש לנו חלון הזדמנויות גם ברמה האישית וגם ברמה הארגונית להסתכל על המהות של מה שאנחנו עושים, ולבחון מחדש מה מקדם אותה ומה סתם מעייף אותנו בלי לתת ערך ממשי.
נצלו את ההזדמנות הזו!
יותר מתמיד, הפרספקטיבה שהפסיכולוגיה הארגונית מציעה, במבט על תהליכי המנהיגות הקיימים יכולה לסייע לייצר תהליך התבוננות ארגוני שכזה.
