אם הייתם צריכים לבחור בין שתי אפשרויות: לעשות משימה שבטוח תצליחו בה או להתנסות במשהו חדש שאתם לא בטוחים שתצליחו להגיע בו לתוצאות גבוהות, מה תעדיפו? זו לא שאלה היפותטית, למעשה – אנחנו פוגשים אותה באופן תדיר כשאנחנו ניצבים אל מול אתגרים חדשים שמותחים את גבולות היכולת שלנו.
השאלה היא, בטווח הארוך – איזו גישה מקדמת אותנו יותר? איזו גישה מביאה אותנו לתוצאות טובות יותר?
אם לוקחים בחשבון את קצב השינויים ההולך וגדל בעולם העבודה ובכלל, הולך ומתחוור כי להישאר במקום משמעו ללכת אחורה. אם אין לאנשים את המוטיבציה והיכולת להיות בלמידה מתמדת (LLL) הם יעשו בהדרגה פחות ופחות רלוונטיים למקום העבודה שלהם.
מה מאפשר לבני אדם להיות בתהליך מתמשך של למידה?
אפשר לענות על זה בהרבה אופנים, אבל אני מרגישה שהתשובה הכי יסודית ובסיסית לשאלה הזו מצויה במחקר בן 30 השנים של פרופסור קרול ס. דווק מאוניברסיטת סטנדפורד: המחקר על "תבנית חשיבה מתפתחת" מול "תבנית חשיבה מקובעת" או בשפת המקור: Growth Vs. Fixed Mindset.
קרול דווק מאד הסתקרנה לגבי השאלה מה קורה לאנשים כשהם נכשלים? היא התחילה את סדרת המחקרים שלה במחקר שעסק בשאלה: כיצד ילדים מגיבים לכישלון? היא נתנה לילדים שאלות שהן קצת קשות מידי עבור גילם, ובחנה את התגובות שלהם לכך. (מאוחר יותר היא הרחיבה את ממצאיה לאוכלוסיות שונות ומגוונות).
די מהר היא ראתה שהמשתתפים במחקרים שלה התחלקו באופן מובחן לשתי קבוצות עיקריות. השוני בין הקבוצות היה ביחס שלהם לקושי שהיא הציבה בפניהם: היו את מי שבשלב מסוים הפסיקו לנסות והביעו תסכול וייאוש, ולעומתם אחרים שהביעו התלהבות, הנאה ושמחה וביקשו עוד ועוד. הם כלל לא חוו את האירוע ככישלון אלא כהזדמנות מרתקת ללמידה. היא הבינה שיש כאן משהו שכדאי מאד לפצח אותו! הרי אם תהיה לנו גישה ליחס כזה ללמידה... זה מה שאנחנו מדברים עליו, לא? זה יכול להיות המפתח שלנו להיות LLL – להיות במוטיבציה מתמדת ללמידה ובחוסן מוגבר מפני כישלון וייאוש. וזה בדיוק מה שהיא מצאה.
דווק הבינה שמדובר בגישות יסודיות שמה עומד בבסיסן הוא הנחות והבנות יסודיות מאד שאנחנו מחזיקים בנוגע ליכולות שלנו, לשאלה: מהי אינטליגנציה? מהם כישורים? האם הם גזירת גורל או תוצר של הפעולות שלנו בעולם? והיא טבעה את שני המושגים המנוגדים הבאים:
- Fixed Mindset / תבנית חשיבה מקובעת: מי שמחזיק בתבנית החשיבה הזו, מניח שאינטליגנציה היא דבר קבוע מראש והוא עסוק בהשוואה לאחרים ובשמירה על הדימוי שלו כעל כזה שמצליח. זה חוסם אותו מלהפיק לקחים וללמוד מטעויות.
- Growth Mindset / תבנית חשיבה מתפתחת: מי שמחזיק בתבנית החשיבה המתפתחת, מניח שהצלחה מגיעה מעבודה קשה והוא יחתור ללמוד, לקבל משוב ולתחקר כישלונות. ההנחה כאן היא שהכישרונות שנולדנו איתם הם רק נקודת הפתיחה. באמצעות רצון ומאמץ נוכל לפתח את אותם, ושלמרות שקיים שוני ההתחלתי בין בני האדם ביכולות ההתחלתיות שלהם, כל אחד יוכל להשתנות ולהתפתח באמצעות אימון.
מה שמעניין ועושה את המחקר של דווק ישים וחשוב באמת, הוא העובדה שדווק הצליחה להראות באופן משכנע כיצד ניתן להשפיע על תבנית החשיבה של ילדים ושל מבוגרים, כך שיהיו ממוקדים ביכולת לשינוי על ידי מאמץ, ובכך לאמץ תבנית חשיבה מתפתחת, גם אם הם נוטים להיות שקועים בתבנית חשיבה מקובעת.
מחקר ה-Mindset ותבניות חשיבה
מחקר מפורסם מאד של דווק הראה כיצד התערבות פשוטה יכולה להשפיע על ביצועים של ילדים בפתרון של בעיות קשות. היא נתנה לילדים לפתור 10 בעיות קשות מכפי גילם, ונתנה להם פידבק מובחן. לקבוצת החשיבה המתפתחת נאמר: "הישג מצויין! בטח השקעת המון מאמץ!" – שבח הממקד את תשומת הלב של המשתתפים בחשיבות המאמצים וביכולת לשינוי. לקבוצת החשיבה המקובעת הפידבק היה: "הישג מצויין! אתה בטח ממש טוב בזה!" - שבח שממקד את תשומת הלב ביכולת הקבועה לכאורה.
ההשפעה של הפעולה הפשוטה הזו היתה מרחיקת לכת: הקבוצה שזכתה לשבח על המאמצים ביצעה טוב יותר, ביקשה אתגרים קשים יותר ודיווחה על הנאה רבה מהתהליך. לעומתה, הקבוצה שזכתה לשבח על היכולת העדיפה לקבל בעיות קלות יותר, הראתה נפילה חדה בביצועים לאחר הפידבק ה"מעודד", וגרוע מכך, במכתב אנונימי שנתבקשו לכתוב לאחר ההתנסות, 40% מחברי הקבוצה דיווחו על הישגים גבוהים מאלו שבאמת השיגו.
חשוב רגע להדגיש את משמעות הממצאים הללו: דווק "יצרה" תנאים של תבניות חשיבה עבור המשתתפים, ותבניות החשיבה הללו השפיעו באופן דרמטי על האופן שבו התלמידים הגיבו לאתגרים שניתנו להם. למה שילד שכרגע אמרו לו שהוא חכם יבחר בשאלות קלות יותר? משום הוא חושש שאם יקבל שאלה קשה יותר ויכשל – המשמעות תהיה שהוא לא באמת חכם. הוא נעשה חרד לדימוי העצמי שלו כיוון שמיקדנו אותו בכך שמה שמביא אותו להישגים זו היכולת הקבועה שלו ולא המאמצים או הדרך שהוא עשה. המחקר מראה בבהירות כיצד מיקוד ביכולות קבועות לכאורה ממקד אותנו בתבנית החשיבה המקובעת, וזו מביאה להימנעות מאתגרים, לפגיעה בביצועים, ולעיתים אפילו להתנהגויות של רמיה. למה זה קורה?
כי כאשר אנחנו תופסים את היכולת שלנו כקבועה, אנחנו מאבדים את האמונה שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להשתפר. אנחנו נכנסים לצורת חשיבה שיש בה מיקוד שליטה חיצוני – כלומר: שאין לנו יכולת להשפיע על התוצאות. "הכל מלמעלה"... זה מביא לייאוש, ולתגובות שליליות למול קשיים. כי אני חושש שאחשף בכך שאני בעצם לא באמת חכם כמו שאולי חושבים.
תמצית ההבדלים בין תבניות חשיבה
להלן סיכום קצר על ההבדלים בין שתי תבניות החשיבה:
| תבנית חשיבה מתפתחת | תבנית חשיבה מקובעת | |
| מוטיבציות | לאתגר את עצמי | להראות חכם |
| אתגרים | מחפש | נמנע |
| תגובה לכישלונות | מתאמץ יותר | מתאמץ פחות (מה הטעם?) |
| מאמץ | מאמץ הוא המפתח | או שיש לך את זה או שאין לך את זה |
| יחס לביקורת | מצמיחה | מוכיח שהיא שגויה |
| יחס ל"מצליחנים" | מעורר השראה - מודל לחיקוי | ביטול והקטנה: "יש לו קשרים..." |
אם כן, תבנית החשיבה שלי מושפעת מהדרך שבה גדלתי: אילו מסרים קיבלתי מהורי, ממורי ומסביבתי לגבי מהי אינטיליגנציה/יכולת והאם היא קבועה או ניתנת לשינוי. אבל, תבנית החשיבה שלנו איננה נתונה וקבועה, אלא ניתן לאמן אותה כך שתהיה מתפתחת, ויותר מכך: אנחנו יכולים, במערכות ובארגונים, לייצר אווירה שמטפחת את תבנית החשיבה המתפתחת. כיצד? ריכזתי עבורכם כמה המלצות – לעבודה ולבית (בסוף הילדים שלנו הכי חשובים לנו, לא?) כיצד ניתן לייצר תנאים מיטביים שתומכים בפיתוח של תבנית חשיבה מתפתחת.
עקרונות מובילים ליצירת סביבה תומכת צמיחה:
טיפוח חשיבה מתפתחת בסביבת העבודה:
- קחו בחשבון מאמצים וכישורי למידה לא פחות מאשר כישרון. כולנו מדברים על "טאלנטים" אבל אם אנחנו מבינים את היקפי השינויים הצפויים – אזי כישורי הלמידה, ההסתגלות והחוסן מפני כישלונות המאפיין את תבנית החשיבה המתפתחת, חשובים לא פחות מכישרון.
- הגיבו בנחת לטעויות ולמדו מהם ביחד. הדבר הכי מסוכן ללמידה הוא אווירה של פחד מטעות. אם אנשים בארגון "נתלים בראש חוצות" על טעויות שעשו – כולם מפנימים את המסר הארגוני ושומרים את הטעויות שלהם לעצמם. התוצאה: אין למידה הדדית וטעויות חוזרות על עצמן ופוגעות בתוצאות.
- התכוננו לקראת שיחות משוב והתמקדו בערך שניתן להפיק מהם. אם אתם העובדים – שאלו מה אני יכול ללמוד מזה להתפתחות שלי? אם אתם המנהלים שאלו את עצמכם – מה ייתן לעובד ערך? עם מה הוא יכול לעבוד? והתמקדו במאמץ ובחיפוש אחרי אתגרים משמעותיים.
- קיימו פגישות העוסקות בלמידה מהצלחות ומכישלונות. הקדישו זמן להתבוננות במה שעשיתם לאחר אבני דרך משמעותיות, זה ייתן לכם הרבה יותר ערך מהסתערות מיידית על המשימה הבאה.
טיפוח חשיבה מתפתחת בבית: מה אנחנו יכולים לעשות כהורים כדי לטפח למידה מתפתחת אצל ילדינו?
- למידה מהצלחות ומכישלונות. הערך המרכזי הוא הלמידה, ובמובן הזה – הצלחה וכישלון שניהם אמצעים בעלי ערך ללמידה הזו: מה עבד? מה לא עבד?
- התמקדו בהשקעת מאמץ ובאסטרטגיות למידה ופחות בתוצאה הסופית. למה הכוונה? לבחון את התוצאות באור של התהליך שנעשה לפני שלב הביצוע: כמה מאמץ הושקע, אילו אסטרטגיות למידה יושמו, ואילו מהן הניבו פירות?
- מהי המשמעות של מבחן? של ציון? – קרול דווק מספרת על בית ספר בשיקגו שבמקום ציון F (נכשל) נתנו את הציון: "עוד לא". מקסים, לא? משום שזה מדגיש את התהליך. אתה לא כשלון, אתה פשוט עדיין לא שם. אתה בדרך. מבחן מבטא את תמונת המצב בנקודת הזמן הנוכחית, ולא מצב קבוע. זה לא חושף את הערך של הילד אלא משקף לו את מידת הבקיאות שלו נכון לעכשיו. גישה כזו מעבירה את הדגש למאמצים וליכולת להשפיע על התוצאה.
- בחן את המסרים שאתה מעביר לגבי הצלחה וכשלון בעולם. אנחנו מאד אוהבים סיפורים על גאונים שצמחו מאשפתות בזכות כישוריהם יוצאי הדופן. אנחנו מהללים את הכישרונות הנדירים שאנחנו רואים סביבנו ומעלים אותם לדרגות של אלים. תשומת לב לדגש על השקעת מאמצים, התמודדות עם כישלונות לאורך הדרך , התנסות והעזה מעבירים מסר חזק לגבי איך אנחנו תופסים כישרונות באמת. האם הם מולדים, או פרי של מאמצים והתמדה? מסרים לגבי הצלחה ללא מאמץ מחזקים תבנית חשיבה מקובעת.
- דוגמא אישית. איך אני מגיב לטעויות ולכישלונות שאני חווה? עד כמה אני משקיע זמן בלמידה, באימון, עד כמה אני ניגש לאתגרים או נמנע מהם? מזה הילדים שלנו לומדים יותר מכל. בכך שנסגל לעצמנו אורח חיים שמבטא תבנית צמיחה מתפתחת נשפיע בצורה הכי משמעותית על ילדינו ועל סביבתנו.
לסיכום...
נחזור לשאלה שפתחתנו בה: מה הייתם מעדיפים? להצליח בטוח או ללמוד מהדרך? מסתבר שהתשובה לשאלה הזו טומנת בחובה גישה בסיסית שיכולה לצמצם או להרחיב מאד את טווח ההתפתחות שלנו. אם אנחנו מכוונים כל הזמן אל המקומות שבהם אנחנו בטוחים בהצלחה שלנו, אנחנו נשארים מצומצמים בתוך האזור הידוע ומגבילים את ההתפתחות של עצמנו מתוך חשש להיכשל ולהיחשב בעיני עצמינו וסביבתנו ככישלון. קרול דווק מראה כיצד בחירה כזו נשענת על הנחה שגויה לפיה אנחנו לא מסוגלים לשנות את האינטיליגנציה והכישורים שלנו. למעשה, בכך אנחנו מייצרים מעגל של הימנעות וצמצום אשר מזין את עצמו ופוגע בביצועים שלנו בטווח הארוך.
טיפוח של Growth Mindset – תבנית חשיבה מתפתחת הוא מפתח חיוני להישרדות בעולם העבודה המשתנה מחד, ולביטוי מקסימלי של היכולות שלנו ושל ילדנו מאידך. אין אדם שלא יצא מרווח מלהבין ולהפנים את המשמעויות של המושג הזה.
זו הסיבה שאני מרצה ומלמדת בתוכניות מנהיגות את הנושא הזה לקהל מגוון ביותר: מנהלים, עובדים, מרצים באקדמיה, מנהלי בית ספר ומורים. אני מאמינה שזה אחד המפתחות הבסיסיים להתפתחות בעולם, ושכמה שיותר אנשים יבינו אותו, כך ייטב. אם השתכנעתם בכך כמוני, ואתם רוצים להביא למסגרת שבה אתם פועלים הרצאה כזו ולהרחיב את התפיסה הזו בעולם, אתם מוזמנים להשאיר פרטים כאן.
