במרץ האחרון האזנתי להרצאה מעניינת של שמוליק מרחב. הוא דיבר על טרנספורמציות.
לדבריו, טרנספורמציה = קפיצה בהתפתחות ברגע נקודתי בזמן, שאחריה יש שינוי בהיר לכל מי שמתבונן באדם.
זה ברור שהאדם עבר שינוי. כל מי שמביט בו רואה שהוא אחר. זאת לעומת שינוי לינארי שהוא שיפור איטי והדרגתי במיומנות מסוימת.
זה הזכיר לי תינוק שעובר קפיצת גדילה – ביום אחד פתאום הקיבולת שלו משתנה והוא מצליח לעכל כמות גבוהה משמעותית מזו שעיכל ביום האתמול.
זה היה מאד מעניין עבורי לשמוע את ההבחנה הזו, בין שינוי הדרגתי לבין טרנספורמציה, שכן אני עדה לשני סוגי השינוי האלה כל הזמן בעבודתי, אבל אף פעם לא המשגתי את זה לעצמי כך.
סיפור מקרה של טרנספורמציה
אתן דוגמא לטרנספורמציה מפתיעה במיוחד שהייתי עדה ושותפה לה לאחרונה. מנהל שעבדתי איתו היה אדם עם הישגים גבוהים מאד, שאפתן ומאד ברור לעצמו ולסביבה לגבי מה חשוב לו, ולגבי האופן שבו עושים דברים. הוא היה פרפקציוניסט, הגיש את כל התוצרים שלו בסטנדרטים גבוהים במיוחד, ותמיד היה עם תשובה ועצה לתת לכל דורש (ולפעמים גם למי שלא). אל מול הסביבה שלו זה התבטא באמירות מאד חדות וחד משמעיות לגבי נכון ולא נכון, כלומר שהעמדות שלו היו מאד מגובשות וגם האופן שבו הוא ראה את הדברים היה חד משמעי. כחלק מתכנית ההכשרה שהוא לקח בה חלק, הוא קיבל משוב נוקב לגבי מידת הפסקנות שלו, והאופן הנחרץ שבו הוא חושב ומתבטא. הוא לא היה מסוגל לעכל את המשוב הזה, והדף אותו מכל וכל. למעשה, הוא היה כל כך עסוק בהדיפה של המשוב הזה, שהוא סחף את כל הסביבה שלו לגנות את מעביר המשוב ואת אופן ההתבטאות שלו כלפיו.
באמת, זו היתה דילמה עבורי כמנחה וכיועצת לפיתוח מנהיגות. מצד אחד, ברור לי שהאדם קיבל מתנה גדולה ומשמעותית עבורו, אבל במקום שהוא היה בו, הוא לא היה פתוח ללמידה הזו. נוסף על כך גם הסגנון של האדם שמישב אותו... שני גורמים אלו ביחד הקשו עליו לקבל ולהפוך את זה ללמידה בעלת משמעות עבור עצמו. מה אני יכולה לעשות? אם אצדיק את ה"אויב" אהפוך לאויבת בעצמי, ובכל מקרה אהדף ולא אשפיע. מאידך, כמו שאמרתי, יש כאן הזדמנות נדירה לצמיחה.
למזלנו, ההתרחשות בקבוצת הלמידה של המנהלים זימנה לנו אפשרות לראות את הדפוס הזה בפעולה. כחלק מהאימון שלנו בהקשבה ושאילת שאלות, אותו מנהל – תוך ניסיון כנה לעזור לקולגה – הביע את עמדתו באופן חד ושיפוטי. ניסינו ביחד לנסח מחדש את המסר: לרכך את האמירה, להוסיף לה צניעות, לבחון אפשרות שיש עוד דרכים לפרש את המצב, להפוך את האמירה לשאלה.... אחרי כמה ניסיונות כאלה אפשר היה לראות באופן בהיר כמה העמדה הזו היא מאתגרת ולא נגישה עבורו. הוא פשוט לא ידע איך לשאול מבלי לקבוע עמדה נחרצת.
דפוס התקשורת שעליו קיבל משוב ולא היה מסוגל להכיל אותו היה נוכח בחדר בבהירות ואפשר היה, בעדינות הנדרשת, להציע את החיבור בינו לבין ההתרחשות כאן ועכשיו. אפשר היה להרגיש בחדר את האנרגיה של חילחול התובנה . במפגש הבא, השינוי כבר היה ניכר בו. משהו התרכך, והיתה לו נכונות לבחון ולקבל פידבק ומידע נוסף מאנשים נוספים שיש לו מערכות יחסים יותר בטחות איתם מאשר אותו ממשב "אקראי". עד סוף התכנית כבר אי אפשר היה לטעות שמדובר בטרנספורמציה. המבט בעיניים היה שונה, האנרגיה הזורמת והפתיחות היו באוויר. זה התבטא לא רק בהוויה, אלא גם בהחלטות קונקרטיות שהוא לקח ביחס לעתידו, שאפשרו לו דרגות חופש גדולות יותר מבעבר.
טרנספורמציה.
כולנו רוצים לחוות אותה, אבל היא לא מגיעה בהזמנה. מה מאפשר אותה? הצטברות של תנאים. וחיכוך עם החיים האמיתיים. ונכונות לא לדעת ולגלות דברים חדשים על עצמי. כמה אומץ זה דורש...
איך בפועל מייצרים תהליכי למידה שמקדמים טרנספורמציות?
העיקרון המרכזי בעיני הוא לשלב כמה שיותר מרחבים והזדמנויות ללמידה: פורומים שונים, מטלות מגוונות, פלטפורמות למידה שונות. הנה כמה אפשרויות:
- שילוב בין קפסולות של ידע ושל התנסות מעשית – למשל בשיטה של "כיתה הפוכה" - כלומר שהלומדים צופים מראש בהדרכות לקראת המפגש, ובמפגש עצמו יש דיון ועיבוד של התובנות.
- יצירת הזדמנויות משמעותיות להתנסות: מטלות בשטח, משימות אישיות – כל מה שמייצר חיכוך עם ה"עולם האמיתי". וכמובן - הזדמנות להתבוננות על ההתנסות ועיבוד הלמידה.
- פידבקים מגוונים – הזדמנות לקבל פידבק מזויות שונות. דרך השתתפות בקבוצות בפורומים שונים, שאלונים 360 או בקשה ישירה של משוב – העיקר לעודד את האדם לקבל פנורמה של פידבקים שמסייעת לו להרחיב את המודעות של האימפקט שלו בסביבה.
- ציר אישי - לא כל תכנית יכולה לכלול חבילה של יעוץ אישי 1:1, אבל תמיד אפשר לייצר אינטראקציה וסיוע פרטני- דרך מטלות אישיות, כתיבת רפלקסיות ודיאלוג מובנה של 1:1 עם המנחה של התכנית.
וכמובן, משך זמן שמאפשר הבשלה ועיכול של שינויים. אי אפשר לצפות לטרנספורמציות מפעילות חד יומית.... זה קורה, אבל בגדר נס ????
מניסיוני, ככל שהמגוון של המרכיבים הללו גדול יותר, כך עולה הסבירות לקפיצת גדילה מרהיבה שכזו.
לכן, תכניות המנהיגות הכי אפקטיביות שאני בונה או לוקחת בהן חלק כחלק מצוות, הן אלו שמשלבות מתודות שונות ופורומים שונים המהווים מרחבים מרובים להתבוננות, השוואה ופידבק: התייעצויות עמיתים, סדנאות סימולציה, למידה עיונית, פרויקטים ייעודיים. Mix and Match.
אין דבר מספק יותר מלראות בסוף תהליך פנים זורחות ואנשים שמעידים על טרנספורמציות בחייהם המקצועיים ו/או האישיים.
לסוף השנה יש את הקסם שלה.
