בפעם הראשונה ששתיתי קפה טוב הייתי בשוק מהפער בין מה שחשבתי שהוא קפה, לבין גן העדן המהביל שלגמתי. זה היה ברור שאין דרך חזרה, הרף הורם.

בטח חוויתם את זה גם: עם יין איכותי, מכונית חדשה או כשקפצתם ליגה למלון של "גדולים" פתאום (לא אשכח שהגישו לי "תפריט כריות". אתם אמיתיים??). את הנעשה אין להשיב…. נקבע סטנדרט חדש.

אוקיי, so?…..

אני רוצה לדבר על ההבדל בין "סימולציות" לסימולציות שאחריהן לא יכולתי לחזור לאחור.

זה קרה כשהתחלתי לעבוד כמנחה במרכז הסימולציות במכללה להכשרת מורים, ועבדתי לראשונה עם שחקנים מקצועיים בסימולציות.

הסיפור מתחיל קצת מוקדם יותר, כשעוד יכולתי להנות מקפה נמס עלית 😊 …. זה היה כשהייתי יועצת צעירה בבית הספר לפיתוח מנהיגות ועבדתי המון עם סימולציות.

זה עבד ככה: היה סיפור רקע כללי באורך של פיסקה בערך לכל משתתף. אני הייתי יוצאת החוצה עם אחד המשתתפים בסדנה שהיה מיועד לשחק את התפקיד של מי שמאתגר את המתנסה.  הייתי מתדרכת את ה"שחקן" המאולתר מה לעשות ואיך.

ה"שחקן" הנ"ל היה נכנס לחדר, שם החבר שלו, המתרגל, חיכה לתחילת התרחיש. ה"שחקן" היה משתדל לעקוב אחרי ההנחיות שלי ולשחק את המשחק: לגלם קולגה/כפיף או בוס באופן שיאתגר את חברו. אחרי משחק התפקידים הייתי מתשאלת את המתנסה, את ה"שחקן" ואחר כך המתנסה קיבל פידבק מהקבוצה.

תקופה ארוכה זה היה Good enough מבחינתי.

וכך רוב הסימולציות מתנהלות במרבית הקורסים שמתרחשים באתרים השונים וברחבי ה-Zoom… וכולם מבסוטים, נכון?

הם לא יודעים שהם לא יודעים

אז זהו, שרק אחרי שעשיתי סימולציות לראשונה עם שחקנים מקצועיים הבנתי מה לא הבנתי, ומה היה חסר לי שכעת ישנו. וכשאני אומרת סימולציה עם שחקנים – הכוונה היא שהמשתתפים מתנסים בעצמם, אבל מולם עומד שחקן מקצועי במקום משתתף אחר מהקבוצה.

לסימולציות איכותיות יש שני שלבים קריטיים: בניית התרחישים והביצוע שלהם באמצעות שחקנים.

א. בניית התרחישים

קודם כל, ישנו שלב ההכנה של הסימולציות. הכנה ספונטנית כזו של תרחישים לא מאפשרת מיקוד בתוצאה ברורה של הסימולציה, ובנוסף, התוצאה עשויה להיות לא כל כך אמינה ומציאותית.

אז הדבר הראשון שהשתנה מהותית הוא ההכנה והיצירה של הסימולציות. כיום כשאני מתכננת סימולציה, קודם לה תהליך מעמיק של בירור המיומנויות הנדרשות, והסיטואציות הארגוניות הרלוונטיות שמייצגות את האתגרים במימוש האתגר הזה. את העבודה הזו חיוני שיעשה יועץ ארגוני שידע לזהות את השפה הייחודית ואת האתגרים המדויקים שזקוקים למענה.

ב. שחקנים מקצועיים

מעבר לכך, העבודה עם שחקנים מקצועיים ומנוסים בסימולציות נותן ערך יקר מפז. בסימולציות ספונטניות כפי שתיארתי בהתחלה, לא ניתן להשיגם. וזו תמצית הערך:

  • אמינות – בשביל שסימולציה תעבוד היא חייבת להיות מאד אמינה ומציאותית. מספיק שימוש בלינגו (שפה) לא מתאים לדוגמא – והקסם פג. ברגע אחד כולם נזכרים שמדובר בהצגה ולא בחיים האמיתיים. כשסימולציה נשענת על תחקיר מעמיק ובנויה נכון, היא מדויקת כל כך שהמשתתפים והצופים נשאבים פנימה וחיים אותה. שחקן חובב לא יודע להיות מספיק גמיש ומדויק בתגובות שלו, והוא פוגע בקסם החיוני הזה.
  • רמת קושי מדויקת – חבר לעולם לא ייקח עמית לעבודה לקצה גבול המסוגלות שלו. הוא לא יעליב אותו, ולא יסתכן בלגרום לו מבוכה. הוא ישתדל שבסופו של יום תהיה לעמית שלו חוויה טובה – מה הוא צריך את הקארמה הרעה הזאת? הרי הוא הולך להמשיך ולעבוד איתו עוד שנים אחרי שהיועצת הארגונית הזאת תלך…. לכן הוא יקל עליו. שחקן, לעומתו, מחויב ללמידה של המתנסה. לכן, בעזרתי, הוא מדייק את רמת הקושי בהתאם לצורך של המתנסה ורמת המיומנות שלו. הרי הלקוח או העובד שלכם לא יעשו לכם הנחות, נכון? אנחנו נחפש ונמצא את דרגת הקושי שמאתגרת את המתנסה אבל לא מרסקת אותו. רמת האתגר היא כמו חלון צר וקריטי החיוני ללמידה משמעותית.
  • משוב אותנטי – אחד הדברים המדהימים שקורים בסימולציות עם שחקנים הוא הרגע שבו השחקן מדבר ומתאר את החוויה שלו. לפעמים עולים שם דברים שמפתיעים (אפילו) אותי – כי רק מי שהיה מול המתנסה והרגיש אותו מקרוב יודע להגיד איך זה פעל עליו. שחקן סימולציות מקצועי יודע להיות בתוך החוויה וגם להתבונן עליה ולדווח עליה לאחר מכן. כשמדובר במשתתף חבר, ברגע שהסימולציה הסתיימה הוא יחזור מיד לתפקיד שלו כלומד. הוא ייתן משוב קוגניטיבי. כלומר: הוא יגיד מה הוא חושב על מה שהמתנסה עשה, ובדרך כלל גם ייתן המלצה איך הוא היה עושה את זה…. זה נותן תרומה מזערית. השחקן, לעומת זאת, ישקף למתנסה את החוויה מתוך האינטרקציה איתו. איזו דמות של איש מקצוע/מנהל הוא פגש? ואיך פעלו עליו הניסיונות השונים שהמתנסה עשה. במידה מסוימת הוא מבחן התוצאה. (ולא, השאלה אם הוא השתכנע או עשה מה שמתנסה רצה שיעשה היא לא רלוונטית. מה שרלוונטי הוא מה נשאר איתו מהמפגש. השפעה אבסלוטית במפגש בודד היא פיקציה. אנחנו רצים למרחקים ארוכים ביחסים בין אישיים).

הערך המוסף

עבורי, בתור מנחה ומובילה של תהליכי למידה והתפתחות, עבודה עם שחקנים מקצועיים נותנת לי כלי עבודה רגיש ומדויק מאין כמוהו. באמצעותו אני יכולה לסייע ללמידה מעמיקה במקומות של דילמות וקשיים הסתגלותיים הן ברמה הפרטנית והן ברמה הצוותית והארגונית.

לקוחה אהובה שלי, שאחראית על הלמידה בארגון ענק אמרה לי השבוע: "את נחשפת לדברים שאני בחיים לא הייתי שומעת". הסיבה לזה היא שהכלי הזה, הסימולציות – כשהן בנויות נכון ומועברות באופן מקצועי – הן צלילה ישירה פנימה לעומק הקורה… וכל הטוב הזה יכול להתרחש אפילו במפגש מקוון של 3 שעות. הזמן עף ואנשים יוצאים בחוויה שעברו משהו משמעותי ושיש תנועה. המודעות עלתה, יש מרחב חדש של אפשרויות שנפתח (לא הייתם מתים להיות זבוב על הקיר בחדר של הקולגות שלכם? זה הדבר הכי מלמד שיש) ויש הזדמנות לשיח פתוח בין עמיתים שמתמודדים עם אתגרים דומים בדרכים שונות.  

איך ניתן לשלב סימולציות בתהליכי למידה?

הסימולציות הם בעצם מרכיב יישומי שעוזר להעביר למידת מיומנויות מורכבות מתיאוריה לפרקטיקה. כל משתתף יכול ליישם אותן עוד באותו היום. לכן, כל תהליך שיש בו מרכיב שמצריך שיפור או שינוי התנהגותי יכול להרוויח משילוב של סימולציות בתוכו. להלן כמה דוגמאות:

  1. הכשרות מנהלים. להכשרות מנהלים יש חלקים תפיסתיים ותיאורטיים שחשוב לעבור (אנחנו פיתחנו מערך של קורסים מקוונים ללמידה עצמית שחוסך את כל הטרחה והבזבוז של הרצאות פרונטליות סינכרוניות לצורך העברת ידע. קוראים לזה למידה היברידית. אם תרצו על זה עוד פרטים, כתבו לי). אני ממליצה להקדיש מפגש או שניים מסכמים לקורס הכשרה – המוקדשים לסימולציות. זה מאפשר לתרגל באופן משולב מספר במיומנויות שנלמדו לאורך הקורס.
  2. תהליכי שינוי – כל תהליך שינוי גוזר בסופו של יום שינוי באופני ההתנהגות של העובדים והמנהלים. דברים מסוימים צריך לעשות אחרת. למשל: המעבר לתקשורת מקוונת מחייבת אנשי מכירות (או להבדיל אנשי טיפול) להסתגל לפלטפורמה החדשה. הם נדרשים להתאים את דרכי העבודה שלהם אליה על מנת לטייב את הביצועים. הטמעה של התנהגות חדשה היא דבר קשה מאין כמוהו ופעמים רבות שינוי נכשל בגלל חוסר היכולת לסגל את השינויים הללו בהתנהגות. אימון סימולטיבי בשיחות קשות בפלטפורמה החדשה יאפשר להתאמן וללמוד איך לעשות את זה נכון ומה עובד או לא עובד בכלל.
  3. מיומנויות חוצות ארגון – בואו ניקח לדוגמא את נושא הערכות הביצועים. פעם בשנה לפחות ארגונים עסוקים בשאלה כיצד לתמוך את מיומנות העברת המשוב של המנהלים. דמיינו לעצמכם הדרכה מקוונת קצרה שכל מנהל עובר בשמנו הפנוי. ההדרכה משלבת סרטון סימולציה פשוט יחסית שמציג כמה דפוסים נפוצים של התנגדויות, וכמה אתגרים שמנהלים נאבקים איתם. כמה טעויות שכיחות וכמה דרכים מומלצות לביצוע. כל מנהל מקבל תצוגת תכלית של המיומנות במיטבה (או לא), בזמן הנח לו ובהדגמה חיה שמעבירה את הדקויות של תקשורת בין אישית. אפקטיבי וחסכוני לאללה, לא? למאמר נוסף על הערכות ביצועים.

מתי ולשם מה?

השתמשתי בכלים הללו (סימולציות מקוונות, פרונטליות וסרטוני סימולציה) כדי ללמד ניהול קונפליקטים, גיוס לקוחות לתהליכים מקוונים, מו"מ, הקשבה, טיפול מרחוק, מיומנויות ניהול ועוד ועוד….

אז אם אתם יועצים ארגוניים או מנחים – תקשיבו, יש קפה ממש איכותי שם בחוץ… קחו שחקנים. אני יכולה להמליץ לכם על כמה מקצוענים (זהירות! לא כל שחקן טוב מתאים לסימולציות, זו התמחות!).

ואם אתם מנהלים או אחראים על למידה בארגון שלכם – תוסף כזה של סימולציות יכול להיות ההבדל בין הכשרה מעניינת לבין הכשרה שעושה שינוי. דברו איתנו!

שירה שינמן, פסכולוגית ויועצת ארגונית, מייסדת "במקום" – ייעוץ ארגוני וסדנאות סימולציה